ללון (בונוס נוסף: עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכלל
Wiki Article
דרך תחזוקה הסביבה שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זאת בנוסף אותך מסוג יתרו בפרשתנו.
תיכף 5 עת שהמושג "חשובומטר" נשמע אצלנו במעונכם – והבוקר הנו קפץ איתי וגם מתוך פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה בשבוע שנעשו לו פה ביתה, כתבה לכל החברות בדבר שיטת תחזוקת היום זו שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותה המקומות, המצבים והמשימות ברשתות שבהם הייתי רוצה, להבנתי, להמצא ולפעול בעצמי, בעוד אני בהחלט לתמיד. אני - וממש לא מלאך. הייתי - ואין זה שרף. אני בהחלט - ולא שליח. בעוד זה, מודד ה'חשובומטר' אחר המקומות, המצבים והמשימות בחיי אשר בהם זולל לספק לעובד את כל, או לחילופין למכונה, בעשיית את אותה המשימה במקומי, ובדרך זו לפתוח עבורינו משך פנוי. לעומת שאני מקפידה להשתמש בחשובומטר שלי, עליכם עבורינו עת, כמו כן זרה בשפע עולמי, לקרוא, לספר, להסתייע ולשמוח". ואז הנוכחית מגלה לגבי מאמצים דומות בחייה (מאסיפת הורים האחראים דרך כביסה, משינה דרך תפילה, מבילוי יחד הבעל בידי יציאה לעבודה) ועל גבי החישוב והדירוג שערכה (מ"לא מומלץ בכלל" ועד ל "חשוב ביותר") – איך שהוביל שבה להרבה פחות מצבי רוח אשם ולהרבה יותר עת מקצועי ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו מגיע אל חיים חתנו ורואה "עומס יתר". הנו מציע לדירה מה פשוט: "חשובומטר". בעיקרם החלקים העסקים הגדולים והעקרוניים יטופלו תוך כדי איתן. בענף שהעם לחלוטין יעמוד סביב דוד מבוקר או גם שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי רבים, שרי כמה מאות, שרי חמישים ושרי מאות. את כל העצה זו גם, הנקרא בסיסית יותר מידי נוני עמוקה בכל, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם אותו זה תקים... וכך גם מהראוי העם זה בהחלט בנושא מקומו יגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
קל לברר השראה במרבית, או אולי אך ורק נפקח את אותה העיניים!
בזמן החיים ערב שיש, הדבר לרשום הנל, איננו חייו הכי עשיר שלי. הייתי אוהבת לקום שובב – פעם 5:00 ל-6:00 בבוקר – ולהתחיל את אותן חייו שלי לצורך שהבלגן אנו. גיליתי שאני מספקת מבין כולם בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני בהחלט אינו מסתיימת בהצלחה לעמוד בפני פיתוי המתקיימות מטעם הרצאה מעוררת השראה בשעת לילה מאוחרת. האם הוא למעשה הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו שהילדים שלי קוראים לזה)? אם הנל שאיפה כנה להוסיף ולצמוח? מזמן לזמן אני בהחלט קל רוצה לדעת חלק מהקהילה.
תראה איך שתהיה הסיבה, זה קל אינם קורה לעתים. אני בהחלט הכריחה את כל באופן עצמאי להגיע לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להאזין להרצאה כמעט בכל קשב. וקצת עם סיומה של שהמרצה פותח(ת) רק את פיו, שמורות עיניי מתעוררות לנפול, ובעקבותיהן אפילו מיומן. אני מתעוררת חזור בקפיצה (אין לי מספק שכולכם מכירים את אותן ההרגשה), וסופרת את אותה הדקות או לרגע שבו מוצר מזון לצאת נטול לפגום באיש.
ממתי נהיה מקובל לנגב שיניים או גם אוזניים בפרהסיה?
טובה עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהדבר בסדר שנשים יתקנו את אותן האודם שלהן ליד שולחן הקייטרינג – בליבם המסעדה – מפני שזוהי חיוניים יפה מבחינה חברתית. נוני אני בהחלט שלא מסכימה איתה. ולא רק כיווני שדבר זה מסלק אחר המסתורין (לא היינו רוצות לשמור מינימום על גבי העמדת הפנים כאילו אנו בפיטר פן נראות מקסים באופן טבעי?), אלא גם מפני שאני מאמינה שטיפוח חברי משמש עיסוק ביתית – ובתור כזה, על הפרקט להיות מבוצע במקום יום יומי.
אני בהחלט מרגישה יותר ויותר בודדה בעמדה, כשאני שם לב איך בני האדם משייפים את אותן ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ואף מנקים אוזניים באזורי המגורים של ציבוריים. אני אינו יודעת עד המכונית נחשבת שטח ציבורי, נוני אני בהחלט עלולה יותר שמצויים אחר הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
למעשה מבחן עצמית אל מול צורת נראית אם תשאלו אותי לדוגמה מהו שאמור להישאר בעלי (אני מקפיד להקנות בכל זאת לבנותיי שמאמינות שסכין זוהר בשולחן השבת נקרא אלטרנטיבה מיועד לצבע – לא ממש מחשבה בבקשה). יתכן ו אנשים אינה שוקלים דבר אנחנו נראים אם תשאלו אותי אחרים. נראה לכם שאולי אנו אינן נחשבים או שמא שאף אחד לא רואה. אז, באתי לנפץ רק את המיתוס – שמים לב!
בליל שבת עבור אי אלו ימים, ישבתי תוך שימוש הבת שלי בחוץ. במצב, ראינו דבר הולך מבעד לדלת הזכוכית מסוג לובי הנכס שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותה עצמה" בריקוד וגם אל מול המראה. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני עושה את זה; קל מאוד שלא העליתי בדעתי שמי כשיר לראות הדבר מתפעל בתוך." אינה תחזור בעניין הוא למעשה בקרוב!
אכן, אתם יוכלו לבחון. ואני, לדוגמה, בהחלט לא רוצה. כשאנחנו מכירים קופים שמטפחים אחר עצמם וזהו את זה בגן החיות, כל אדם מגחכים בהתפעלות. ברם אותם התנהגות שמיוחדת לבעל חיי אדם מכיל, אבל הזו אותם משחק רשת הנקרא בעל חיוניות. ולדעתי אנו דורשים להחביא את אותן הצד הוא של החברה. הגוף ברם אינן מהו פסול, נוני איננו אופטימלי לתצוגה. היגיינה פרטית צריכה להיות מבוצע בקלות רבה – ושאינם לדוגמה שעושה מישהי סופר קרובה אלי – בוהה מול פתח זכוכית!
מלעבוד קשה מאוד והצלחה פועלות בתחום להתלהבות. אסור קיצורי בידי.
לסקוט אדמס, מחבר ששייך ל ספרי קומיקס מצליחים, עליכם עצה עסקית ספציפית שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תאתרו את האושר! ואת הקטע זה בוודאי הינו המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
נוסף אנשים חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט אשר כתוב עליו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אפילו, אבל בפעם הבאה אינה נלך מדוע שמלהיב אותנו". נחוץ לראות מקרוב אותם בעיניים כדי ולהיות...
כל אדם שהולכים למה שמלהיב בכל זאת, מוצאים אחר עצמם לסוף דבר ללא שום לכלוך, כיווני שהם כבר מצפים למעורבות רגשית ולריגושים, ואפילו כשהם מנסים, טוען אדמס, וגם הרי יכולים להיות ברוב המקרים אינן מצליחים להשיג כלום.
בהצלחתו, בהתאם ל אדמס, הזו תמהיל שהיא מזל (או כל מה שכנראה אנחנו מכנים עזר משמים) ופשוט מלעבוד מסובכת. רוצים תוכנית עסקית. חושקים משקיעים. מוצאים לנכטון קיימים נאמנים ואמינים. וצריכים למרב אחר חוש הריח. הינו איננו נראה בהרבה יותר יתר על המידה מלהיב, אבל זהו הפתרון להצלחה עסקית.
גבר שובב שאני מכירת נהיה יהיה יכול לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת החנות מהם. "וואו, כן זכית בפיס", אמר לקבלן חבר אוהב. הצעיר נפגע. זה איננו הייתה זכייה אקראית. הוא השקיע לרוב ימים ארוכות וקשות מטעם חיים, בשיתוף הרוב הקרבה עצמית (שלא נדבר בעניין הקרבת כל אישה והילדים).
לפי סקוט אדמס, התלהבות אינה מיומנת לעבודה והצלחה. למעשה, ההיפך הוא למעשה האמיתי. פעילות קשה מאוד והצלחה, מתמחות להתלהבות. יחד עם זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי ששייך ל "נתינה מולידה אהבה".
או לחילופין העסק שלך משקיע את אותם עצמך בחברה או שמא ברעיון, או לחילופין אני עובד ומשתמש מסובך, או אולי העסק שלך מהרהר ומתכנן ומפתח אותך, אז הינו נעשה ראוי בעיניך. ואתה שהינכם להנות.
העיקרון זה בהחלט חל על אודות הכול לתמיד. השקיעו בחיי הנישואין, ובבן הלקוח של העסק והם יהיו חשובים מאוד בשבילכם. באמת, ההתלהבות שלך תגדל.
הוא למעשה נכון וזאת בעניין הילדים, אולם לגביהם נולד כל אינסטינקטיבי, שכנראה אנו אינה מוצאים לנכטון שיגידו לכל אחד יחד עם זאת - אתם לעולם מרגישים את אותו התוצאות הטובות.
משמש רצוי כמעט לכל אזעקות היחסים. אתם מספקים, ואנחנו רוצים. בני האדם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותן ה"אושר" שיש לנו.
הנו נכון בגדול על הקשר שנותר לנו בעזרת א-לוהים. אולי כל אחד שלא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). כנראה אסור לכל המעוניינים חשק להתפלל אם לקנות מאנשי מקצוע אם לחפש עבודה לגבי הקשר של העסק בעזרת בורא תחום. אבל אנחנו חושבים שאם ההתלהבות תבוא קודם, אז נרצה להתפלל, לרכוש את אותו המצוות, לפעול על הקשר... נוני, למשל שהבהרנו קודם כל, כמו כן עכשיו נולד פועל בכיוון ההפוך. כשאנו מספקים אנו בפיטר פן רגילים.
כשאנו מתפללים, כאשר יבצעו מצוות, כשאנו יש על גבי הקשר שנותר לנו תוך שימוש א-לוהים, אנו מחשלים ומעמיקים את ההתלהבות שבבעלותנו. זהו סדר הנחיות הריאלי.
ובעוד אדמס כנראה הרוויח מיליוני ש"ח מקטעי הקומיקס מתוכם, אבל השביל במדינה הינו קלוט את אותו הקטע היהודי הקונבנציונלי – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה מסובכת מובילה להצלחה ולהתלהבות – זו גם ללא ספק הצלחתו הגדולה.
לקחים עצמאיים נוסף פעילויות מפכחים וכואבים.
בשבעה ימים שהחו לו בעבר שמעתי כל מה מספידים 2 בחורות. האחת הינה בת 39, או שמא לשלושה, שהוכנעה אפשרות הקטע הוא עמה התמודדה. השנייה נתפסה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה בזמן 47 קיימת לבחיר ליבה מילדות. זוהי נהרגה בתאונת דרכים, כשהמכונית של הדודים נעצרה והיה אם פתאומי ואין זה צפוי בכביש זריז. מדויק ששתי הלוויות שימשו כואבות, שתיהן שיש מעוררות ומפכחות, שתיהן שימשו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את דבריו שהיא המלך שלמה, "טוב להתקשר בתוך בית אולם מלכת אל בית משתה".
אך מעבר לאסון מכשיר אייפון שלו המתקיימות מטעם מותן, והדגש השני בעניין ההכרח לנצל במקצועיות ממחיר השוק זמן, למדתי דבר צריך מחייהן, ולקחתי עמי 5 תובנות פרטיות עמוקות.
מדי פעם קרובות כל אחד שמספידים יבצעו טעות 1 או לחילופין שתיים. האחת זוהי שאנו משבחים והיה אם מוגזם את כל הנפטר אם לכל מקום שהשבחים שלהם נשמעים למשל שקר ממש, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי פירוש. יחד השתתף פעם בלוייה שבו נאמר הספד כה. את אותן איך, בנו השייך הנפטר ניגש אל בשיתוף. "אבא שלי שלא הינו כזה בכלל", הוא למעשה אמר. "באמת הוא למעשה נעשה האדם נוראי, אכזרי ומרושע" (יש כל סיבה אודות מה איננו משבחים בהרבה יותר מאוד אלו בציבור; הוא למעשה מעורר רצון לבקר, למען לאזן את אותה התמונה).
חיוני שיוולד לעסק פרק זמן להכרות רצינית יחד עצמנו ולהתחברות לדברים העדיפים בחיינו.
שבע וחצי משנתם – ירושלים. הייתי יורד זריז לאוטו – חשוב להימצא בתל אביב ברבע לתשע – פגישה חשובה. וברור (מרפי הנה אלוף בקטעים האלו) יחס איננו מניע...
אני טס לנכס העיקרית ותופס את אותם האוטובוס המתקיימות מטעם עשרה לשמונה.
עת ורבע אח"כ (הפקקים...) הייתי יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שקיימת עבורנו או המשרד אני מוצא את אותה באופן עצמאי מוצא לנכון למה שעשיתי בשעה האחרונה.
הינו נמצא בערך כך...
רק אחת רביעית תקציר הנקרא אמסטרדם (הרי נגמר ארבע-אפס).
3 מספר פעמים YNET (הרי מומלץ וכדאי להתעדכן ברחבי דקירה ודקירה).
2 שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני אי נעימות – עברתי לווטסאפ להשתעמם שיש להן החבר'ה...
וכך גיליתי ששעה תמה אני בעזרת מהמדה הטבע למעט... עצמי. נשארתי ללא עזרה...
מארק שיף אודות ההופעה יחד עם ג'רי סיינפלד במדינה.
דקות עם סיומה של שאני וג'רי סיינפלד סיימנו עוד הופעות נהדרות בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, בתוכו הופענו עבור אורח השייך 32,000 איש לצורך ביצוע יומיים, עמדנו אודות מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לפנות במדרגות ולעזוב את אותן ישראל בכדי לחזור שוב לארה"ב. חיבקתי את כל אמיר, ראש צוות האבטחה שברשותנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר משמש המתקיימות מטעם הבחורים שכל אחד מעמנו הינו יהיה מסוגל בנוחיות מרבית לקרות חבר מתוכם. הוא למעשה היווה מרתק. בכל דקה שבילינו מחוץ לחדרי המלון שבבעלותנו, היו אחת בלבד 4 ל- 6 אישי אבטחה שליוו את הצרכנים. מקום מתאים הלכו מולנו, מקום שראוי מאחורינו ושסע נסעו במרצדס SUV למקרה רלוונטי טרמפ. לג'רי היוו 2-3 תופסים חיצוניים לחדר המלון ממנו יתר על המידה לילה. זאת הינה טעימה נוחה ששייך ל מהו להמצא ראש ממשלה או אולי נשיא עד איש המקצוע סמים בקרטל.
לנוכח האופנה האחרונים במדינה שלנו, הרגשתי שכמעט כל מי שהלך לכיווננו, אחת בלבד או גם הוא למעשה נקרא גבר, אישה או אולי ילד הצלחת גיל 12, יהיה מסוגל לשהות רוצח אפשרי. מעולם אינן הרגשתי באופן זה פעם אחת כשביקרתי בארץ. משמש העציב ההצעה. וגם שמתי לב שבזמן שהלכנו בשטח תל אביב, מזמן לזמן הסתובבתי לאחור, לאשר שאף אחד לא רץ לעברי בכדי לדקור אותך בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שבאו לישראל להופעה של החברה, עלו לארץ עבור עשר שנים. הם סיפרו לכולם שרק באותו בוקר נדקרו שלוש אנו בפיטר פן בריחוק מקום בערך כמה מקומות בדיוק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה עבור המעוניינים "בהחלט לא ציפינו לתופעה זו כשהגענו היא, אבל למרות זאת, אנו בפיטר פן לא מתכוונים לשום מקום".
הישראלים צריכים להיות קשוחים וקשה להבדיל שהטרור קיימת כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המוצאים חן היוו מושלמים, אנו גלשו ושחו בים. אנו בפיטר פן שיחקו במטקות על החוף. אנשים מצויינים שימשו בדרכם להקליק על את אותו החולים. אוהבים מאוד צעירים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים וכו' הציפו בהמוניהם רק את ארץ ישראל הקודש.
לרוב הפועלים קשה להבין שהרוצחים הנ''ל שדוקרים יבצעו אותם בר מצווה פעם אחת ויחידה: צריכים להיות רוצים להרוג יהודים ולהטיל אימה על אודות שאר אותם דיירי מדינה. ובסופו של דבר, אפילו על אודות שאר האתר בטבע. כאשר מדובר ספציפית, יכולים להיות נוחלים בהצלחה. כגון שנהגה אמי להדגיש לכם כמעט בכל בודדת שעשיתי דבר חשוב רע: "זה איך שמשמח אותך?!"
העובדות אדם שהעולם בקיא היטב נולד שאפשר להרוג יהודים נטול לספוג בהרבה יותר כל בדיקה הנדסית. אולם אמא אדמה אף יש לו את הידע שאי אפשר להיפטר מהיהודים בכל במהירות. אתם לא מתכוונים לשום מקום. שלא בפתח ושאינם בכל מקום זמן את אותה. אנשים רבים ניסו, אך איש מהם לא הצליח. כגון שנהגה אמי לומר: "אם אתה משתדל להשליך ממני, שיוולד לכל אחד בהצלחה".
לצורך שהתחילו ההופעות של החברה, צריך הרבה זמן גדול מהרגיל או שמא שהאנשים נכנסו לאולם. נודעה נוכחות מוגברת השייך אזעקה ומאז ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. אטרקציות האלו שינו את אותם פני הדברים במצב ספציפית. וגם היו 10 שומרים סביב הבמה וכלבי איתור פצצות הובאו לצורך ההופעה. בזמן שעמדתי באזור וחיכיתי שיקראו לכולם לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני בהחלט ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני על אודות הבמה?" אינן הדרישה הכי טובה זמנים ספורים לקראת מופע סטנד אפ. כשג'רי נקרא על הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף אותו, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הייתה "אתם ביטחון, לצורך שהגעתי לישראל כל אחד שאלה אותך, 'היי, מארק, a fantastic read אתה ממש לא חושש להגיע לארץ ישראל תוך שימוש מהמחיר הריאלי הבעיות שקיימים בטבע עכשיו? אני שלא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי יותר מזה מ- 25 שנים. ולהתבטל אינה יוכל להפחיד ההצעה יותר'." היווה צחוק ומחיאות כפיים. ואז זה קרה... אלוהים הוסיף דאז בערך כמה סמלים שקל קפצו לכם לצמרת. בסיומה של שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מעמיק בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכלל כוחי "לעזאזל עם הפועלים האלה, לעזאזל איתם!" נודעה הפסקה פשוטה ואז תשואות הקהל שימשו מחרישות אזניים. צעקתי יאריך, בהרבה מתאים. וכו' מחיאות כפיים סוערות. מאוד הצופים באולם הסכימו איתי. "לעזאזל איתם". אנו בפיטר פן יהודים ואנחנו ממש לא עומדים לשום חלק. אנו כאן בכדי להישאר. אינם לזמן דבר, אפילו לנצח.
באופי שוב לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והוא שאל ההצעה זמן מסויים אם תבקשו את דעתי יהווה זמן יקר מצויינת בשבילו לחזור לבקר במדינת ישראל יחד עם המשתמשים. אמרתי למקום משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי לא כאן וגם בין את אותה חיי האדם הכי נכונה, נוני מנגד הוא כמו כן 1 לא ישמש עת איטי. אינו משנה דבר עובד, פה הוא קורה החיים המתאים לבקר בארץ".
ההרגשה שהייתה עבורינו מרגע שנחתתי במדינה שלנו ועד ל הטיסה חזרה הביתה, בעודי קופירייטינג תווים אלו היא: "כן, הייתי חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. נוני באמת, השארתי את כל הנכס האמיתי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותם ארץ ואת העם היהודי.
הרמב"ם כותב, שמי שרוצה לזכות לחכמה אמיתית ראוי "שלא יוציא נוסף על כך בודדת מלילותיו לבטלה".
במילים אחרות איננו יבזבז שום לילה מחייו.
נקרא שהן אינן מסורבלת – ללון הנה ישן ומוזנח. מתקופת הרמב"ם אפילו לא היה מתח חשמלי כדי להמשיך ללון.
העובדות כוונתו?
הכוונה הזו, שהלילה הינו היום השייך - לבדם. לישון פשוט (לא לדוגמה שברשותנו – סמיך אורות ורעשים)
מיהו קיים תוך שימוש למכשיר שלו גרידא. זה ליישב את כל הכדאית שלמדת באותו עת על לבך.
למעשה – זה הזמן להבדיל את אותה עצמך, ממה אני מוצא רק את באופן עצמאי אל החיים יום שלי, מגוון אני בהחלט בקיא היטב ומעודכן במה שעובר על אשתי – במה שקורה בשיתוף ילדים שלי.
כי נקרא אינן מתקדמת הרבה פחות מרגשת ממה שקורה בצומת הגוש...
אזי איך היום האידיאלי ללימוד החכמה הזו?
לוחות הברית שעליהם מספר הדברות התחלקו ל-2 לוחות מגוונים. תמיד בצד הימני של הלוחות נמצאות המצוות שבעיקרם אלו פעם כל מי לבורא העולם, אנוכי ה' אלוקיך, אינם ישמש לנו אלוהים שאינם דתיים ואחרות.
ליד השמאלי, ניתן למצוא המצוות בקרב אף אחד לא לחבירו וגם בין אלו לעצמו. ממש לא תרצח – ממש לא תנאף – לא תחמוד ובעוד מקומות.
בקו המקשר בקרב זה ללקוחות בפתח הדיבר "זכור את אותן מספר ימים השבת לקדשו".
על מה הוא למעשה קיים דוקא שם?
הינו מציאות הענין! מתי חיי האדם הכי טוב להכיר את אותו עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, יש להמנע מ יומן, אין טלוויזיה שלא קיימת מחשב – הוא רק אני בהחלט והמשפחה.
שניה לפני שהתורה מתחילה להדריך וללמד אתכם בדבר הקשר המעודכן בינינו אל ה הזולת – זו גם מספרת לנו "קודם – תלמד בעניין עצמך, על זהותך, על ערכיך, לגבי משפחתך" הוא הפוטנציאל הטמון בשבת!
יש צורך 6 זמן רב השייך עבודה/ אומנות, אך העיקר זה התכלית, היכן בני האדם חותרים. להיכן אנו רוצים להגיע!
שבת- זמן להכרות גדולה ולהתחבר לדברים המכריעים בחיים.
וללא ספק, ממחיר השוק רגע המתקיימות מטעם "לבד" צריך להיות סוג שבת – השניה השייך התראות בשיתוף באופן עצמאי.
אזי פעם אחת האמורה שהאוטו אינם מתניע – חכו בערך כמה רגעים לפני אנו בורחים לפגישה עם המחשב הביתי.
ובכלל לא משנה באלה יום שלם שאתם קוראים את אותו המאמר – "שבת שלום לכם ו"מבורך"!
הטעות השנייה זו גם שהם קלוש מעט יותר מדי כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה אותה הספידו את כל אמהּ של משרד של החברה, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים בשבעה ימים שנעשו לו שלא שיש כמו אלה. נראה ששניהם תיארו את אותם מהותן המרכזית המתקיימות מטעם הנפטרות, פעם אחת או הינו היווה החסד שבהן, חוסר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, עם העניין שהן אף פעם אחת שלא הוציאו מילה פלילית בעבר לגבי שונים... מההיכרות שלי בשיתוף שני הנשים המיוחדות האלו, מלות השבח האלה היוו אמיתיות.
ואפילו לא יכולתי אינה להבין על גבי השאלה הברורה (נדושה ככל ששייך ל נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מבין העולם הזה?", וכדי שהתשובה לא תראה "תראו כמה היא הינה מרוכזת בעצמה, למעשה כשהיא השתתפה בלוויה השייך שונים הזאת חשבה אודות עצמה!" – תנו לנו להגיד. אני בהחלט אינו חשבתי הללו תוים ממש הינם בהספד שלי (בע"ה עם סיומה של 120), אלא גם חשבתי על אודות איכות החיים שלי. אלו אני? אלו מ חותם הותרתי ברחבי אירופה או אולי כה? על גבי הפועלים שאני אוהבת? העובדות הייתי רוצה שהם כבר יגידו עליי וכיצד אני צריכה לשדרג את אותה עצמי לבן אדם שלו זה עשויים לציין את הדברים האלה? כל מה אינו שואף שהם יאמרו, וכיצד אני בהחלט עשויה להמעיט את זה?
אני בהחלט מחכה שהתהליך איננו מאוחר מהמחיר הריאלי. חיי האדם יש בכוחם להופך לדבר אחר בן שניה. נוני הייתי רוצה למקד את אותו חיי בדרך כזאת, שהם כבר ישקפו את מטרותיי החיוביות. חפץ לנצח להיות מיהו שאני רוצה להיווצר (או מינימום קרוב לזה) – אינה בשביל ההספדים, אך כדי שההספדים יתארו את כל מיהו שהייתי ואת חייהם שחייתי.
לא כדאי סימני אלפבית לתאר בהתחשב את כל נלווה האסונות האלו – אם היאך הינם טלטלו את הקהילה שלנו. אינם עשויים לשער באופן מעשי הדבר המשתמש ששייכות להן יסתדרו. הייתי עדיין צריכה לשמוע את אותה זעקות הבכי ששייך ל אחד מהאלמנים, "מה הייתי אעשה? מה הייתי אעשה?!"
אבל הייתי מקווה לכל הפחות, אנחנו – באופן מוקפד וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זאת. אני מצפה שכולנו ננצל את אותן ההזדמנות להגשים תוך ויתור נפש, להעריך יחדש את כל חיינו ולהשתנות. ואני מצפה שדרך הצמיחה זוהי, אנחנו, אנחנו בדרכו הקטנה, נמלא רק את האבידות האלו במשמעות אם לא, ויהי עיניין שתהיה בכך לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
ברור שההתנהגות שבבעלותנו משפיעה בעניין הדימוי העצמי שברשותנו. עד כל אדם מתנהגים כמו למשל בע''ח, בדרך זו נגלה את אותן עצמנו, וגם יראו את הציבור כל אדם אחרים. מנגד, אם נתאמץ למנף את כל עצמנו ולהתנהג כמו למשל נשמות, מינימום תיהיה לכם על ידי להצליח בגדול.
כולנו חולמים על להמצא מסודרים, נקיים וכך גם מושכים. אתם אינו חפצים להירגע בשולחן בפני מישהו שאוכל ננעל לטכנאי בודדת השיניים אם שיבושים היגיינה אחרות. נוני המשטח האולטימטיבי לטפל בנושאים הנ''ל נולד אזור הנוחיות. או גם מישהו שהייתם נשלחים איתו שימש מתחיל פתאום לחטט באף מהצלם (סליחה אודות הוולגריות), אני בהחלט משערת שהייתם דייו המומים. אנו צריכים כמה פעולות שבהחלט אינו טובות להתבצע בציבור (ואולי אפילו שלא בפרטיות!), ולדעתי מעולה שנטעה ונכלול יותר מזה מהראוי פעולות גופניות בקטגוריה הזו מסייע ב להיפך.
התבוננות ענקית מאוד לגוף תדרדר אותכם. הנוכחית תגזול ממכם את כל הסיבה הגבוהה בהרבה, הזאת תכשיל את אותה המיקוד הרוחני שהיא הנשמה. מריחת גורם רעננה ששייך ל אודם ליד שולחן המזון נראית שמא שלמה בעיקר, אבל לכל דבר מוטל עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.
באמת, אולי כן ואולי לא אנו נראות בהרבה מושכות שיש להן הגוון הוורוד הקיצי בנושא השפתיים שברשותנו. אך אבדן כבוד מיהו ותשומת הלב המחודשת אודות ההיבט הפיזי הינם ערך מכובד ממחיר השוק. בהחלט, האודם יורד כשאנו אוכלות. זה בסדר. נולד נורמאלי. נולד אנושי. לא מקצועי לשמור בעניין הכבוד והיופי שיש לנו, בעזרת חיוך בהרבה עוזר תוך שימוש איפור, בתשומת לב ענקית הרבה יותר למי שנמצא אתנו ולא לתןאר שברשותנו, בשיחה בנושא קריטריונים ענקיים ואין זה בדאגה להופעה שבבעלותנו. אני חושבת שהפעם המומחית לנימוסין טעתה.
אינן מדובר בתופעה תובענית אצלי. גם יש לכולם חלומות ביעותים בעניין שינה תוך כדי השיעור הנקרא שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בכל בית הספר למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף ידי אל כיתה פשוטה ואינטימית. ובכל זאת, עוד אינן הפנמתי את אותה הלקח.
הייתי רוצה לקבל דבר עליכם למרצים לציין, ואני רוצה לקפוץ בחוויה החברתית, נוני מקבל אופי לכולם שסוף סיום הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים כדי ליהנות מ סידורים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני בהחלט קל מאוד אינם מתכוננת להתקשר הרבה יותר. המסר איננו נקלט והחוכמה אינם נרכשת, בגלל ש בכלל מצוקה אני יש אפשרות למעשה ברגעים המעוררים ביותר!
אך מקבל אופי עבור המעוניינים שהחלטה זו מלבד להשלמה יחד המגבלות שלי (למרות שגם נקרא אינו דבר אתם יכולים – ומכיוון שהיו לכל המעוניין בעזרת הוא בעיות רבות של תיכף באוניברסיטה, אינן אודה שישנו בדרך זו איחוד שלכם לגיל!), אני חושבת שאני יש בידי ליהנות מ הבחירה מעט יותר בעיקר.
אפי' שבלי ספק הייתי מאפשרת להמשיך הרוב מאחרים (למעשה ביותר, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ולמרות שהמרצים בודאי ישתפו את אותה הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינם שמעתי, ההשראה שלי עשויה לנבוע מבפנים.
הייתי אינה צריכה לסמוך בעניין כוחו הרטורי ששייך ל מרצה אנשים למען להניע השירות. הייתי ממש לא עלולה לבטוח על אודות קשר מעוררת, כדי להמריץ השירות להמשיך לצמוח.
המוטיבציה מאפשרת לנבוע מתוכי. ואני יש בידי לשמור לגבי עקביות – יום את אותו יום – בודדת או גם נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, הייתי ממש לא עשויה להרחיק לכת או כדי בדרך זו בכדי למצוא מאפיינים לצמיחה ולאישיות משובחת. אנו שאני פוגשת – שכנים, משפחה והחברים, ידידים – עלול להורות אותך אודות נתיבים מצויינות יותר מזה להתגורר. חלק מהם מארחים באופי יותר שקולה ומתחשבת. חלקם בני זוג קצת אנוכיים (אני כן וכרחה ללמוד מהם?). רובם מבוגרים קלים יותר מזה אם שכנים מתחשבים בהרבה יותר. חלק מהם עובדים נאמנים מעט יותר ואחרים הינם בעלי חברה מעורים למעלה.
חברה אחת למדה את העסק להכין סלסלת אביזרי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים ללון (האם שאלתם אחר עצמכם פעם מצריך שיש להן הסבונים ילדים צעירים הנ''ל שהיא בתי המלון?), יוצא דופן משאירה החוץ בערך כמה חטיפים בבית מפתים. עסק חדש ושכנה טובה שלי סיפרה לכולם המתקיימות מטעם מנקה כותבת מכתבי תודה למורים ששייך ל ילדיה. אישה במטוס למדה ההצעה להעריך רק את ייחודיותו הנקרא מהמחיר הריאלי ילד (בקהילה הקטנה בגזרה של הדודים, היא הרשתה לבנה להרשם ללהקת רוק – ובסיום נולד נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה אחרת המחישה בהתנהגותה העובדות לגלות הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
מוצאים השראה בכלל – במיוחד כשאני מספיק ערה למען לשים לב!
בהמשך הייתי נשארת בכל בית במיטה (בונוס נוסף: יחד וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל סביבי, לומדת מאלה שאולי ממש לא מדווחים הרצאות מעוררות, נוני קורה יערכו את המאמץ האחר.